<h1>אבודרהם סדר הדלקת נר חנוכה</h1>
<h2>דף כא:</h2>
וכתוב בשאילתות דרב אחאי, נר חנוכה שהותיר בה שמן, מהו צריך לעשות בו, תא שמע, דתנו רבנן, נר חנוכה שהותיר בה שמן ביום ראשון, מוסיף עליו ומדליקו ביום שני. ביום השני, מוסיף עליו ומדליקו ביום השלישי. וכן בשאר הימים, אבל אם הותיר ביום השמיני, עושה לו מדורה ושורפו בפני עצמו, כיון שהוקצה למצוה אסור להשתמש ממנו. וכן כתבו הגאונים, שהשמן והפתילות אסור להשתמש בהן אחר שכבו, דאתקצו למצוה. והקשה הרב רבי גרשם בן רבי שלמה, דהא קיימא לן דתשמישי מצוה נזרקין. ותירץ, דהני מילי, כגון תשמיש שופר ולולב וכיוצא בהן שדעתו עליהן אחר מצותן, שיודע שישארו אחרי כן, אבל הני אין דעתו עליהן כסבור שישרפו בשעת מצותן. אי נמי, שוינהו רבנן כתשמישי קדושה, מפני שהוא זכר לשמן של הקדש. ויש לשאול, אם כן פתילות של שבת ישרפו, לדעת זו. ויש לומר, דלא דמי אהדדי, דנר שבת עיקר מצותו להנות ולהשתמש לאורו על השלחן, ולכל הבית, וכיון שכן, יכול ליהנות אחר מצותן, מה שאין כן בנר חנוכה, שעיקר מצותו משום פרסומי ניסא, ולא להשתמש לאורה, ומשום הכי אסורין בהנאה אחר מצותן, כי לכך נעשו מתחלה. ומה שנהגו לעשות פתילות חדשות בכל לילה, אינו צריך, ויש להוכיח זה ממה שפירש רש"י ז"ל במילתא דרבי יהושע בן לוי בעששית שהיתה דולקת מערב שבת, והולכת כל היום. למוצאי שבת מכבה ומדליקה. ופירש רש"י ז"ל, שהדליקה מבערב לצורך חנוכה. נראה לפירושו, שמותר להדליק בפתילות שהדליק בלילות הראשונות וכבו, עד כאן דברי הר"ר גרשום.
שאל הר"ר יחיאל לאביו הרא"ש, נרות חנוכה שמדליקים אחד יותר בסתם לשמש, ולא פירשו אי זה מהם, אם יכול אחר כך לברור אי זה שירצה להיות שמש, אפילו הראשון, או מן האמצעיות, או דוקא מן האחרון, והיכי מסתבר. תשובה, נרות חנוכה אין להפסיק בהן, הלכך האחרון יהיה שלא לשם נר חנוכה, אלא שאם ישתמש לאורה, ישתמש לאותו אור הנר, ואין שם שמש עליו, כי השמש הוא המדליק בו הנרות.
חייב כל איש ישראל להדליק נר חנוכה ליל כ"ה בכסלו, ומניחו על פתח ביתו לשמאל הנכנס לבית, כדי שתהא מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל. ולמה מדליקין נרות אלו, לפי שבבית שני גזרו יוונים גזירות על ישראל, ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצות, ונכנסו להיכל, ופרצו בו פרצות, וטמאו כל השמנים שבהיכל, עד שריחם עליהם הבורא יתברך, וגברו בני חשמונאי, ונצחום יום כ"ה בכסלו, ולכך נקראו אלו הימים חנוכה, כלומר חנו בכ"ה בכסלו. ונכנסו להיכל, ולא מצאו אלא פח אחד של שמן, שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו להדליק נרות המערכה אלא יום אחד, ונעשה בו נס, והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום שמונה ימים טובים בהלל ובהודאה (רמב"ם פרק ג' מהלכות חנוכה). פירוש, לומר בהן הלל, ובהודאה, לומר בהם על הנסים בהודאה, אבל מותרים הם בעשיית מלאכה. ואף על פי שהנשים נוהגות שלא לעשות מלאכה כל שמונת ימי חנוכה אין להקל בהם, משום דקיימא לן (פסחים נ' ע"ב) דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור אי אתה רשאי להתיר בפניהם. והטעם שהיה הנס שמונה ימים, מפני שהשמנים היו באים מחלקו של אשר, שנאמר (דברים ל"ג, כ"ד) וטובל בשמן רגלו, ומקום היה בחלקו שנקרא תקוע, שממנו מביאים השמנים, ומשם עד ירושלים מהלך שמונה ימים בין הליכה לחזרה. והכי איתא בירושלמי. וכתב בעל העתים, למה אין עושין תשעה ימי חנכה מספק, כמו שאנו עושים בחג הסוכות תשעה ימים. תשיעי ספק שמיני. ותירץ, מפני שחג הסוכות מן התורה, והחמירו רבותינו ז"ל על ספקו, לפי שאין אנו קובעין עתה על פי הראיה, אבל חנוכה שהיא מדבריהם, הם אמרו לעשות שמונת ימי חנוכה, והם אמרו חשבון המולדות, עד כאן, חידוש. חנוכה נוטריקון, ח' נ'רות, ו'הלכה כ'בית ה'לל, שאמרו, יום ראשון מדליק נר אחד, ומכאן ואילך מוסיף והולך.
מנין הפתילות של שמונת ימי חנוכה שש ושלושים, סימן להם ל"ו חכמו (דברים ל"ב, כ"ט).
<h2>דף כב.</h2>
שלושה דברים הם אם נתנם אדם למעלה מעשרים אמה פסולים, ואלו הן, מבוי, נר חנוכה, סוכה, ושלשתן יש להם רמז מן הפסוק. מבוי שנאמר (בראשית י"ט, ח') כי על כן באו בצל קורתי. הקורה תהיה עד צל טפחים, ולא יותר, וצל טפחים הם עשרים אמה, באמה בת ששה טפחים. סוכה שנאמר (ישעיה ד', ו') וסוכה תהיה לצל יומם מחורב. חנוכה (במדבר ז', פ"ד) זאת חנוכת "המזבח ביום", עולה למנין ק"כ.
<h2>דף כג.</h2>
נשאל הרמב"ם ז"ל, מי שהדליק נר חנוכה, ובירך עליו, ואחר כך הדליק נרות אחרות, אם צריך לחזור ולברך, או לא, וכן פעם אחר פעם. והשיב שזה הענין חוזר לכוונת המברך, כמו בשאר ברכות, אם כשהדליק נר חנוכה ובירך עליו היתה כוונתו להדליק נרות אחרות, ברכה אחת לכולן. ואם בירך והדליק, ואחר כך נזדמנו לו נרות אחרות להדליק, מברך בכל פעם ופעם, עד כאן. ואמרינן בירושלמי, במוצאי שבת אין מבדילין בנר חנוכה, מפני שאין נהנין לאורו, ואין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. ליל שבת שחל להיות בחנוכה כתב בעל הלכות גדולות, מדליק נר חנוכה, ואחר כך נר שבת. ואם הדליק נר שבת תחילה, נאסר עליו להדליק נר חנוכה, שהרי קבל עליו את השבת. והתוספות כתבו שאין הקבלה תלויה בהדלקת הנר, ויכול להדליק נר שבת תחילה, ואחר כך נר חנוכה, כל זמן שלא קיבל עליו השבת, וכמו שמדליק הרבה נרות זה אחר זה, כך מדליק נר חנוכה. ונהגו להניח נר חנוכה באמצע בית הכנסת, ומדליקין אותה בין תפילת מנחה לתפילת ערבית. ובערב שבת מדליקין אותה קודם תפילת המנחה, עד שלא יתפללו הקהל. ובמוצאי שבת מדליקין אותה אחר שמבדיל על הכוס, ואחר כך אומר יפתח ה' לך וגו'. ובליל ראשון של חנוכה מתפללין כשאר הימים, ומכריז שליח צבור לקהל לומר על הניסים, ואומר אותו כל שמונת ימי חנוכה בתפילה בהודאה, יש אומרים אותו כשמגיעין עד שבכל עת ערב ובוקר וצהרים. ויש אומרים אותו בכי מעולם קוינו לך. וכן הוא בסדר רב עמרם ורבינו סעדיה.
המדליק נר חנוכה, בליל ראשון מברך שלוש ברכות. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וציונו להדליק נר של חנוכה. ושעשה ניסים לאבותינו, ושהחיינו. ואם לא ברך זמן בליל ראשון, כתב הרא"ש בתשובה, שמברך בליל שני, או אימתי שיזכר. ומליל ראשון ואילך מברך שתים, להדליק נר של חנוכה, ושעשה נסים לאבותינו. והרואה הנרות מברך בליל ראשון שתים, שעשה ניסים, ושהחיינו. מכאן ואילך אינו מברך אלא שעשה ניסים בלבד. ודוקא שאינו עתיד להדליק בביתו, ולא מדליקין עליו, כגון שהולך בדרך, ורואה הנרות בעיר, אבל בענין אחר אין צריך לברך. ואם תאמר, למה תקנו על ראיית נר חנוכה, יותר משאר מצות. ויש לומר, משום פרסומי ניסא. אי נמי, שיש אנשים רבים שאין להם בית, ולכך תקנו להם חכמים לברך. כתב הר"ר יונה, שבליל ראשון מברך שלוש ברכות אלו קודם ההדלקה, דכל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן. ובליל שני מברך קודם ההדלקה להדליק. ושעשה ניסים מברך אחר שמדליק נר ראשון, קודם שידליק נר שני, שהוא נס אותו היום, וכן בליל שלישי, קודם שידליק נר שלישי. וכן ברביעי, וכן לכולם. ואמרינן במסכת סופרים (פרק כ' הלכה ו') המדליק נר חנוכה, אחר שהדליק אומר, הנרות הללו אנו מדליקין על התשועות ועל הניסים ועל הנפלאות שעשית לאבותינו על ידי כהניך הקדושים, וכל שמונת ימי חנוכה הנרות הללו קודש, ואין לנו רשות להשתמש בהן, אלא לראותן בלבד, כדי להודות לשמך על נפלאותיך ועל ניסיך ועל ישועתך. וכן היו נוהגין לומר הר"ר מרוטנבורק והרא"ש.
<h2>דף כד.</h2>
וכל שמונת ימי חנוכה, קודם שמוציאין ספר תורה אין אומר קדיש תתקבל, כמו ביום שיש בו מוסף, אלא אומר קדיש עד לעילא בלבד. והטעם, מפני שביום שיש בו מוסף צריך לומר תתקבל צלותהון שתי פעמים, האחד אחר תפילת שחרית, והשני אחר תפילת מוסף, ולכך אומר קודם שמוציאין ספר תורה תתקבל צלותהון, לפי שכבר נשלמה תפילת שחרית. אבל ביום שאין בו מוסף, כגון חנוכה ופורים, אין לומר תתקבל קודם שמוציאין ספר תורה, אלא לאחר שקורין בספר תורה. ואומר סדר קדושה, ומחזירין ספר תורה למקומו, ואומר אותו, שאז נשלמה תפילת שחרית.
על הניסים, על שם (תהלים ס', ו') נתת ליראיך נס להתנוסס. ועל הפרקן, על שם (שם קל"ו, כ"ד) ויפרקנו מצרינו, ועל שם (דברים ז', ח') ויפדך מבית עבדים, ומתרגמינן ופרקך. ועל התשועות, על שם (תהלים כ"ח, ט') הושיעה את עמך, ועל שם (ישעיה ס"ג, ח') ויהי להם למושיע, ועל הגבורות, על שם (שם מ"ב, י"ג) ה' כגבור יצא. ועל הנפלאות, על שם (תהלים מ', ו') נפלאותיך ומחשבותיך אלינו. ועל הנחמות, על שם (ישעיה נ"א, י"ב) אנכי אנכי הוא מנחמכם. שעשית עמנו ועם אבותינו, על שם (יהושע כ"ד, י"ז) המעלה אותנו ואת אבותינו ממצרים. בימים ההם, כך הוא לשון הפסוק במגילה (אסתר א', ב'). בזמן הזה, על שם (שם ט', כ"ז) (בזמניהם) וכזמנם בכל שנה ושנה. בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול חשמונאי ובניו, פירוש, יוחנן המכונה חשמונאי. ואף על פי שהיו חשמונאי ובניו חסידים ואנשי מעשה, לקחו להם המלוכה שלא כהוגן, שהם היו כהנים, וכהן אין לו חלק במלכות, שנאמר (דברים י"ז, כ') ולמען יאריך ימים על ממלכתו. וסמיך ליה, לא יהיה לכהנים הלוים. ולפי שנעטרו בעטרה שאינה שלהם, סיבב הבורא יתברך, וקם הורדוס, שהיה עבד מעבדי חשמונאי, וכילה את זרעם, ולא השאיר מהם שריד ופליט. כשעמדה מלכות יון הרשעה, על שם (דניאל י"א, ג') ועמד מלך גיבור הנאמר בדניאל על מלכות יון. ואין לומר כשעמדה עליהם, אלא כשעמדה בלבד, לפי שאומר אחר כך על עמך ישראל. לשכחם תורתך, על שם (ירמיה כ"ג, ל"ז) להשכיח את עמי שמי. ואין לומר מתורתך במ"ם תחילה, אלא תורתך בלא מ"ם, וכן הוא בסדר רבינו סעדיה וכן כתב הר"ר מאיר מרוטנבורק. ולהעבירם מחוקי רצונך, על שם (ישעיה כ"ד, ה') כי עברו תורות חלפו חק, שגזרו עליהם שמד שלא יקיימו ראש חודש שבת ומילה, שהם עיקרי התורה. ואתה ברחמיך הרבים, על שם (נחמיה ט', ל"א) וברחמיך וגו' לא עזבתם. עמדת להם בעת צרתם, עמידה, כנגד עמידה שעמדה עליהם מלכות יון. רבת את ריבם, כבר זכרנוהו למעלה. ודנת את דינם, על שם (ירמיה כ"ב, ט"ז) דן דין עני. ונקמת את נקמתם, על שם (שם נ"א, ל"ו) ונקמתי את נקמתך. ועל שם (תהלים י"ח, מ"ח) האל הנותן נקמות לי. ומסרת גבורים ביד חלשים, על שם (יואל ד', י') החלש יאמר גיבור אני. ורבים ביד מעטים, על שם (שמואל א י"ד, ו') להושיע ברב או במעט, כי הם היו רבים, ונצחום חמישה בני מתתיה, כמו שמפורש במגילת אנטיוכוס. ורשעים ביד צדיקים, העכו"ם נקראים רשעים, שנאמר (דברים ט', ד') וברשעת הגוים האלה. וישראל נקראים צדיקים, שנאמר (ישעיה ס', כ"א) ועמך כולם צדיקים. וטמאים ביד טהורים, העכו"ם, נקראים טמאים, שנאמר (שם נ"ב, א') כי לא יוסיף יבוא בך עוד ערל וטמא, וישראל נקראים טהורים שנאמר (ירמיה ב', ג') קודש ישראל. וכתיב (יחזקאל ל"ו, כ"ה) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם. וזדים ביד עוסקי תורתך, על שם (תהלים קי"ט, ס"ט) טפלו עלי שקר זדים. לך עשית שם גדול וקדוש בעולמך, על שם (עיין יחזקאל ל"ו, כ"ב כ"ג) לא למענכם אני עושה (נאום ה' אלהים יוודע לכם) כי אם לשם קדשי וגו'. וכתיב בתריה, וקדשתי את שמי הגדול המחולל בגוים. ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן, על שם (שמואל א י"ט, ה') ויעש ה' תשועה גדולה לכל ישראל. ואחר כך באו בניך לדביר ביתך, על שם (מלכים א ו', י"ט) ודביר בתוך הבית. ופינו את היכלך, על שם (ויקרא י"ד, ל"ו) ופינו את הבית. וטיהרו את מקדשך, על שם (עיין דברי הימים ב ל"ד, ח') לטהר (את) הבית והארץ. והדליקו נרות בחצרות קדשך, על שם (יחזקאל כ"ד, י') הרבה העצים הדלק האש, ואמר בחצרות קדשך, על שם (ישעיה ס"ב, ט') בחצרות קדשי. ואמרו הלל והודאה לשמך, וקבעו ימי חנוכה אלו להודות ולשבח לפניך, על שם (שם כ"ה, א') אודה שמך כי עשית פלא. והמון העם אינם אומרים ואחר כך באו בניך וכו', ונכון לאמרו, כי הוא עיקר הנס, וגם רב עמרם ורבינו סעדיה כתבוהו. כשם שעשית עמהם פלא כן עשה עמנו וכו', כתב הר"מ מרוטנבורג שאין ראוי לומר כשם שעשית עמהם פלא ונס, לפי שאין ראוי לומר תפילה בהודאה, ויש מפרשים, כיון שהוא צורך רבים יכולין לאמרו, כמו שאומר בהודאה וכתוב לחיים טובים, והוא תפילה. וגם בברכת אשר גאלנו של פסח, שהיא הודאה, אומר כן יגיענו ה' אלהינו למועדים וכו'. וגם במודים דרבנן אומר כן תחיינו ותחננו ותאסוף גליותינו. וגם רב עמרם ורבינו סעדיה והרמב"ם ז"ל כתבוהו, ונהגו לאמרו. וחוזר למקום שפסק, וגומר התפילה.
